אין דבר מעצבן יותר בעולם מהשקיות של סוגת

אל: שירות הלקוחות של סוגת

אני חיה לא מעט זמן כבר, וצברתי חוויות קשות מסוגים שונים. ובכל זאת שום דבר לא הכין אותי, או לצורך העניין אף אחד מאיתנו, לרגע שבו אני עומדת מול שקית עדשים ירוקות, כתומות או צהובות, או פאקינג אורז של סוגת, ומנסה, בפעם המיליון בחיי, לפתוח אותה בלי שהיא תתפוצץ עלי כמו כרית אוויר שיש לה משהו נגדי אישית.

כמה זמן אתם קיימים? 70 שנה? (69, בדקתי.) אתם קיימים משנת 1957, אז אי אפשר לטעון שלא היה לכם זמן לחשוב על זה. עיצבתם מחדש לוגואים, אריזות, קמפיינים שלמים. אבל את הפגם הבסיסי הזה, זה שגורם לכל בית בישראל להיראות כמו ג'ימבורי קטניות אורז וסוכר אחרי כל פעם שפותחים שקית שלכם - את זה החלטתם שלא שווה לכם לתקן.

ומילא השקית הגרועה בתבל כולה, גם סרט ההדבקה השקרני ששמתם שם לצאת ידי חובה מעצבן בפני עצמו. רק אם הצלחת בנס לפתוח את השקית המקורית בלי לקרוע אותה (מה שלא קרה לי בחיים), הטייפ המגוחך שלכם נדבק בדיוק פעם אחת. בפעם השנייה הוא כבר לא נדבק, וגם השקית שלא נקרעה בנס, שובקת.

נמאס לי.

נמאס לי שבכל פעם שאני עוברת דירה אני צריכה לנער את כל המגירות של הבית, כי יש עדשים בכל פינה, ואחרי שבדירה החדשה אני מנערת גם את המגירות החדשות מהשקיות של סוגת שנפתחו לדיירים הקודמים, אני מגלה שיש לי קטניות גם בארגזים של המעבר.

הן בכל מקום. בתוך המגירות, מתחת למגירות, בתפרים של הארון, בכיס של המעיל שלא לבשתי משנה שעברה. זה כמו חול ים. את חושבת שניקית, ואז שבועיים אחר כך את מוצאת עדשה בודדת יושבת לה במגירת הגרביים ומסתכלת עלייך במבט של "מה, לא ציפית לי?"

ולא, אל תציעו לי לקנות צנצנות, ולא לגזור פינה ולקשור עם גומיה. וגם אל תציעו לי לעטוף את כל הבית בניילונים כמו לפני סיוד לפני שאני פותחת שקית של אורז יסמין. כל הפתרונות האלה הם וריאציות על כך שהאריזה המחורבנת שלכם צריכה לקבל יחס של פצצה שצריך לפרק בזהירות - חוט כחול, חוט אדום, בום.

עכשיו, ברור שאריזה ידידותית יותר עולה יותר כסף, וזה למה יש לכם את החוצפה להמשיך למכור את הפיגול הזה שאתם קוראים לו אריזה. זה לא באג. זו החלטה עסקית. מישהו בישיבת הנהלה החליט שהזמן שלנו, העצבים שלנו, והעדשים שמתגלגלות לנו לנעליים, שווים פחות מכמה אגורות של פלסטיק איכותי יותר. יש שם מישהו שמגן על המסורת המשפחתית של "תתעצבני, זה חלק מהחוויה".

אני לא מבקשת הרבה. אני לא מבקשת שהעדשים יבשלו את עצמן. אני רק מבקשת לפתוח שקית בלי סבל מתמשך. תפסיקו לענות אותי, סוגת היקרים. לא עשיתי לכם שום דבר, נהפוך הוא - אני לקוחה נאמנה של אורז פרסי ובסמטי.

אנחנו, הח"מ, אזרחי מדינת ישראל, צרכני קטניות ותיקים ונאמנים, מודיעים בזאת שנמאס לנו. אנחנו לא מבקשים שתטיסו אותנו לחלל. רק שקית שנפתחת בקצה אחד ונסגרת בקצה השני, בלי דרמה, בלי הפתעות, בלי קרב אישי מול תעשיית המזון היבש. סגירה חוזרת טובה, שקית שלא נקרעת בכזו קלות, פס פתיחה שבאמת עובד. זה הכל.